אני מאמין שצילום טוב מתחיל בהקשבה.
בתל אביב, עיר רועשת ותוססת, אני מחפש דווקא את הרגעים השקטים – קיר עם רקע שקט, צל שיוצר שיחה עם האור, קווים אורבנים שאפשר "לשוחח" איתם.
שחר ויניב רצו צילום עם שפה אומנותית, אבל מבלי לוותר על העיקר – החיבור ביניהם וביניהים לבין העיר שאותה הם כל כך אוהבים.
נתנו לדברים לקרות בקצב שלהם, ואני בחרתי זוויות שיישארו נאמנות לרגע.
הצילום שלי נשען על אמונה פשוטה: כשלא מנסים לייפות את המציאות, היא נראית הכי חזקה.
ואיך אפשר בלי מתחם האירועים שבע, שאיכשהו תמיד מצליח לייצר מסיבה תל אביבית מטריפה ואנרגטית.
